כן, אני יודע. אני מכיר את התגובות, אני מכיר את האנלוגיות - אתייחס אליהם - אבל מה שברור לי היא העובדה שיש יותר מדי רציונליזציות כדי לאשש את עמדתי.
דת. כל דת, היא ההונאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות - ואין שום פעולה או מעשה הונאה או קונספירציה שאפילו מגרדים את תחתית הסולם של ההשוואה לכך.
הרי על מה אנחנו מדברים? קבוצה של אנשים (כרגע לא חשוב אם מדובר בעשרות או במיליארדים) מאמינה שיש אלוהים, שהוא גורם לכל מה שקורה בעולם כולו (!), הוא מחליט מי יחיה ומי ימות (!), הוא קובע מי יצליח ומי יכשל, הוא מנווט אהבות, שנאות, כעסים, מזלות. הכל - כבר אמרנו?
ואנשים מאמינים. מדוע?
אדם, שהוא בעל חיים חברתי,כאשר רע לו ואינו מוצא פתרונות - הכי קל להתפלל ולבקש עזרה מכח גדול ממנו, למה להתאמץ ולפעול עצמאית? הרבה יותר קל לו לאדם להטיל את יהבו, את גורלו, את עתידו - על צד שלישי, כך הוא מנטרל את עצמו מתוצאות חייו, הוא מקבל "אליבי" למר גורלו שהרי אם קרה משהו לא טוב אז "אלוהים יעזור", אם חוששים מדבר מה אז "אלוהים ישמור" ואם מקווים שיקרה משהו אז "בעזרת השם". האם שמתם פעם לב לכך שככל שהרמה הסוציו אקונומית של חברה נמוך יותר - כך היא דתית יותר? כך גם לגבי פרטים. ככל שאדם יותר עני - כך הוא יותר דתי ובנוסף ככל שהוא במקום יותר נמוך בפירמידה החברתית כך הולך וגובר הסיכוי שיהיה דתי. האדם הדתי מנקה את עצמו מאחריות למה שמתרחש בחייו, הייתי אפילו מקצין בנקודה זו ואומר כי האדם בעצם אינו אחראי למעשיו. אינני מתכוון במובן המשפטי של המושג אלא בהיבט הזה שהמאמין מנטרל בעצמו את מעשיו מרצונו, בוודאי כשהוא מקבל חיזוקים במקום ההתכנסות של השותפים לאמונתו אם זה בית כנסת, כנסיה, מסגד או כל מקום התכנסות אחר. במקומות אלה אדם אחד מחזק את השני: קוראים את אותו טקסט, שרים את אותם שירים, מאחלים זה לזה רק טוב וכאשר מסתיימת ההתכנסות - הם יוצאים לעולם שמנגד ושבו ה"אחרים" אינם יודעים מה הם מפסידים וכמה טוב להם - לאלה שמתכנסים. קוראים, משתחווים בפני הסמל החומרני שמישהו החליט שצריך "להאליל" ושרים. כן, פשוט אחרים לא יודעים שהם הם הצודקים...
אציג כאן מספר שאלות, תהיות אולי - שלא תמיד יש להן הסבר מבחינה דתית:
איך אפשר להסביר את האמונה שהעולם (בעצם היקום) נוצר ב-7 ימים?
איך אפשר להסביר את העובדות הארכיולוגיות שהעולם קיים מאות מיליארדי שנים ולא רק אלפי שנים?
למה "אלוהים" נגלה לפני אנשים (שונים בדתות שונות) במועד תחילת קיום הדתות? למה לא בימינו? למה לא הרבה קודם?
אם יש אלוהים אחד (עפ"י 3 הדתות הגדולות) למה מתעבים אנשי דת אחת את זולתם? בסופו של דבר הם מאמינים באלוהים, לא?
המסקנה העולה ממחשבה על השאלות האלה מתבקשת!
החל משחר תולדות האדם - תסכימו איתי בוודאי שהרמה האינטלקטואלית והתפישה המחשבתית של האנשים היתה נמוכה מזו של היום, שהרי האדם הולך ומתקדם, הולך ומפתח את עצמו. מכך נסיק שככל שהזמן עובר האדם מפותח יותר, כלומר ככל שנלך אחורה בזמן כך האדם יהיה מפותח פחות.
למה אנשים מובלים היום כעדר אחר רעיונות של אנשים הרבה פחות מפותחים מהם? שהרי שורש האמונות הרווחות היום מקורן בתקופה קדומה באלפי שנים!
עוד בתקופות חשוכות בהסטוריה אנו זוכרים את הרדיפות אחרי "כופרים" עד כדי תלייתם או עריפת ראשם. הבה ונחשוב, למה? כי אם המתנגדים לדת לא היו נרדפים המסקנה המתבקשת היתה שבעצם דעתם לגיטימית ובכך בפועל מתערערת האמונה השלטת וכח השליטה על המאמינים הולך ופוחת. אבל אם המאמינים הם רוב, הם יכולים לחסל את המתנגדים בכח הזרוע וכך לחזק את אלה שהולכים אחרי אנשי הדת, להתלהם ולחזק את המחויבות כלפיהם ובאופן הזה, כאשר אחד מחזק את השני - הקיצוניות רק גוברת. תחושת ה"ביחד" הזו גורמת לחיזוק האמונה כי כל אחד רואה שהוא לא לבד וככל שיש רבים יותר כך הוא בוודאי צודק יותר.
כאן אנו מגיעים לנושא מיסוד הדת שהוביל אותי למסקנה בדבר ההונאה הגדולה בהסטוריה. מה חשוב לו לאדם הכי הרבה בעולם? התשובה פשוטה - הוא עצמו. עם היווצרות חיים חברתיים על כדור הארץ נתקלו בני האדם בתופעות שהם לא יכלו להסביר. לצורך ההבנה - לו מישהו מאיתנו היה נקלע לתקופת האבות למשל עם לפטופ בידו - סביר להניח שהוא היה נחשב לאלוהים. כלומר הכל עניין של פרספקטיבה וזה בדיוק מה שאני טוען: אל לנו לבסס היום את חיינו על נקודת מבט בת אלפי שנים. אם נצא מנקודת ההנחה שרמת התפישה הקוגניטיבית לא היתה מן המשובחות באותה תקופה הרי שניתן להבין אפשרות כזו. מה יותר קל לו לאדם המחפש תשובות לדברים אותם אינו יודע? להשליך את ביצוע התופעה על כח גדול ממנו: נקרא לו - אלוהים. בחלוף השנים והדורות אותה הצדקה ראשונית לקיומו של האל עברה מאב לבן, מדור לדור ומן הסתם תפסה תאוצה. כך כל דבר שלא ניתן להסביר הפך מיידית למעשה אלוהים. (מדוע האמונה שקיימת תורה שבעל פה שעברה מאב לבן היא לגיטימית וטענתי זו -לא?) עם השנים כשהשמועה על קיומו של האלוהים הפכה ל"עובדה" רווחת, מיד קמו הזריזים שבין האנשים והציגו את עצמם כאנשי האלוהים. כך הם זכו לעלייה במעמד החברתי והפכו למקבלי החלטות, בשם אלוהים כמובן. חלפו להם השנים ואנשי הדת הפכו לממסד, עם היררכיה ברורה וכמובן שאותו ממסד ניזון מתרומות של המאמינים הנחותים שהרי מדובר בתרומה לאלוהים ומי יכול לסרב לכך? כך צמחו להן הדתות, הכנסיות, המסגדים , בתי הכנס, כמרים, רבנים, אימאמים. כולם מתקיימים מתרומות (לחלקן יש גם מקורות הכנסה נוספים...). קחו לכם מחשבה רדיקלית: דמיינו שמחר אין דתות בכלל (סלח לי ג'ון לנון), אין כנסיות, אין ממסדים דתיים אין שום זכר או יחוס למקור דתי כלשהו. אתם מתארים לעצמכם איזו קריסה כלכלית היתה בעולם?
דמיינו.
אם נחשוב מעט, ברוח ההטפה הדתית הנהוגה במחוזותינו עם הססמאות הריקניות: "דרכי נועם", "גמילות חסדים", "אהבת הזולת" או גולת הכותרת "במקום שבו עומד בעל תשובה - גם צדיקים גמורים אינם עומדים" ונבחן את הדברים מול אלה המטיפים להם נמצא לפתע כי ה"צדיקים" האלה (לא, לא אכשל כאן בלשוני ולא אומר כל הדתיים/צדיקים) מהווים אחוז גבוה יותר של עבריינים מכל סוג ביחס לכל פלח אוכלוסיה אחר. לא אכנס כאן לרדידות בציון מספר חברי הכנסת החרדים שהיו ועודם בבתי כלא, לא אכנס למישור זה. אבל מדוע אין אלה המטיפים רק לטוב פועלים עפ"י דרך זו? מדוע הם בוחרים ברע? כשאדם מבקש "להחזיר בתשובה" ומשתמש בסיסמא שהובאה לעיל זה כמו שאדם ירצה למכור פריט כלשהו וידבר בשבחו של המוצר: שלי הכי טוב. אין כאן שום הבדל בין פעולת המיסיונריות (שהרי אין אנו דנים רק ביהדות) לבין עבודתו של כל איש מכירות ממוצע. איש המכירות מקבל משולחיו כלים פסיכולוגיים, חומריים ואחרים כדי לבצע את עבודתו, המחזיר בתשובה מקבל את המושג "תינוק שנשבה" ואומר למועמד: זה בסדר שאתה מתלבט - אתה פשוט לא יודע! נולדת חילוני ואינך אשם בכך, תפקידי להראות לך את כל מה שהוסתר ממך וביחד נצליח. בנוסף קיימת כמובן ההצהרה בדבר החוזר בתשובה והצדיק. האם אדם יכול להרהר מה היה אחוז ההצלחה של ההחזרה בתשובה לו המשפט היה לדוגמא: "בעל תשובה לעולם לא יעמוד במקום בו עומד צדיק גמור". איזה יופי, איזה מזל שמישהו המציא את המשפט ההוא!
כאן אנו מגיעים למצוות. אני מברך על העובדה ש"מצווה" עדיין איננה מטבע עובר לסוחר שהרי גם ללא כן - הסחר במצוות עולה וטופח. עפ"י האמונה, אוספים לאדם את המצוות שעשה במהלך חייו וככל שהן רבות יותר כך עולה האפשרות שיובטח לו מקום בעולם הבא. כאן מתחיל ה"מרדף" אחרי מצוות. בדרך כלל מדובר בעשיית מעשים טובים אך לא תמיד, ולעתים גם מעשים שתחילתם טוב סופם ברע. ההחזרה בתשובה למשל, היא מצווה גדולה - את המחזיר בתשובה לא ממש מעניין האדם השני, מה שחשוב לו זה קבלת המצווה עם השלמת המלאכה. להשלים מניין - מצווה. כשאני מתבקש להשלים מניין אני מסרב בנימוס, בד"כ אפילו נותן איזה תרוץ טוב. אני מניח שאני לא לבד בכך. מדוע אני צריך לתרץ בפני אנשים את העובדה שאינני מעוניין לעמוד בחברת תשעה גברים אחרים ולקרוא את הטקסט איתם. מבחינה חברתית - סרוב סתום יתפרש כנון-קונפורמיסטיות ובאופן לא פורמלי, יוציא את האדם מאותו מעגל חברתי. ומה עם התרומות לנזקקים? אכן, מצווה גדולה. מי מאיתנו לא נתקל באותן קופות משונות ועליהן ברכות מברכות שונות לגבי מתן לנזקק? ניסיתם פעם לפנות לאחד מבעלי הקופות הללו ולבקש סעד קט? אפילו משהו סמלי, 5 שקלים לקנות לחם. ובכן, ניסיתי, ויותר מפעם אחת (כמובן שרק לצורך בחינת המצב) - נזרקתי בבושת פנים מאותו מקום. את סולם הצלילים שבו ניתקלתי תוכלו להבין בעצמכם. גם מגע גופני לא היה רחוק מלהיות שם - אכן תרומה לנזקקים. מה יש כאן אם לא ניצול אמונה עיוורת של אנשים תמימים שנותנים מכספם בעצם לאנשים שגונבים אותו מהם? מה ההבדל בין פעולה כזו לכל מעשה הונאה או רמיה אחר?
בואו נלך עד אבסורדום: הקיצוניים ביותר שביהדות שוללים את דבר קיומה של מדינת ישראל, מתכחשים להמנון ולדגל. מקור הקיצוניות הזו בהבנתם כי דת ומדינה אינם דרים בכפיפה אחת ואמונתם מסנפת אותם לדת ולא למדינה, שכן בכתובים אין דבר וחצי דבר עם מדינת ישראל. לו כל הדתיים היו כאלה היתה זו אמנם מכה כלכלית קשה למדינה אך מאידך היה כאן מעין צדק: שכל אדם יחיה לפני אמונתו ומי שלא מכיר במדינה שלא יהיה צמוד לעטיניה. אבל, היות ומצב כזה אינו פועל לטובתם של דתיים מסוג זה מיד קמו זרמים חדשים ביהדות שדעתם כזו: כן, אנחנו דתיים ושומרי מצוות ויש לנו את החיים המסורתיים שלנו שאף אחד לא ישנה לנו אותם אך יחד עם זאת אנחנו הולכים ומתרבים בקצב גדול הרבה יותר משאר האוכלוסיה וכדאי לנו לנצל את המספרים שלנו כדי לחדור לעולם הפוליטי ולהרוויח לטובתנו ולטובת מאמינינו (דבר שיחזק את מעמדנו בפניהם ויגביר את כוחנו), זאת על חשבון האוכלוסיה הכללית. אכן, טענה נצלנית שאין כדוגמתה בדרך "לאחוז בחבל בשתי הקצוות". כך ככל שהזמן עובר והחלק היחסי של העולם הדתי הולך וגובר - כך גדל החלק הפוליטי של הדת ובמקביל לכך החקיקה הדתית והשלכותיה על כל חלקי האוכלוסיה. זה כבר לא מצב שבו כל אחד יכול לחיות את חייו בדרכו מבלי להפריע לשני וככל שהשנים יחלפו כך תלך אוכלוסייתה של מדינת ישראל כמו גם חוקיה ויהפכו לדתיים יותר ויותר. אני חרד לגורלה של החברה הישראלית. מה יקרה כאן בעוד 30 שנה? מישהו מעז לנבא? אני מניח שתיאסר נסיעה ברכב בשבת. אני מניח שלא יהיה חוקי למכור אוכל לא כשר. אני מסרב להמשיך ולהניח!
מנין הכל נבע?
כפי שוודאי הבנתם אינני מתכחש לעובדות הסטוריות, כולל אלה מן המסורת היהודית וכולל כאלה המובאים במקורות. אני כן יוצא חוצץ כנגד האמונה הבלתי רציונאלית בכל דבר "בגלל שהוא כתוב במקורות". לשלל הנסים והנפלאות המפורטים בתנ"ך יש הסברים הסטוריים, הגיוניים, ממשיים והם מגובים בממצאים ארכיאולוגיים כך שהם אינם מהווים מבחינתי הסבר או הוכחה לקיומו של אלוהים. גם העובדה שיש מסורת, מורשת והסטוריה לעם מקובלת עלי אך לבוא ולטעון שעצם קיום ההסטוריה וראיית הדמויות ההסטוריות כי קיים אלוהים, עובדה זו צריכה להוות נר לרגלי ולכן צריך להאמין באלוהים, לטעמי אין בכך ממש.
ומה הטענה שמנגד?
יבואי ויגידו: אם תלך בחוף ים נטוש ותמצא בחול שעון, האם תניח שהיה שם אדם לפניך? מכיוון שהתשובה חיובית אזי ההמשך הוא: מכאן ששום דבר לא נוצר מאין ולכן אתה יכול להאמין שיש אלוהים והוא ברא את העולם.
לא אכנס כאן להסברים פיזיקלים אודות המפץ הגדול, אופן היווצרות כדור הארץ והסברים מדעיים אחרים. אשאל רק שאלה אחת. גם אם אקבל (לצורך השיח) את המשל אודות השעון בחוף הים ואקבל את הטענה שאלוהים יצר את הכל:
מי יצר את אלוהים?
דת. כל דת, היא ההונאה הגדולה ביותר בתולדות האנושות - ואין שום פעולה או מעשה הונאה או קונספירציה שאפילו מגרדים את תחתית הסולם של ההשוואה לכך.
הרי על מה אנחנו מדברים? קבוצה של אנשים (כרגע לא חשוב אם מדובר בעשרות או במיליארדים) מאמינה שיש אלוהים, שהוא גורם לכל מה שקורה בעולם כולו (!), הוא מחליט מי יחיה ומי ימות (!), הוא קובע מי יצליח ומי יכשל, הוא מנווט אהבות, שנאות, כעסים, מזלות. הכל - כבר אמרנו?
ואנשים מאמינים. מדוע?
אדם, שהוא בעל חיים חברתי,כאשר רע לו ואינו מוצא פתרונות - הכי קל להתפלל ולבקש עזרה מכח גדול ממנו, למה להתאמץ ולפעול עצמאית? הרבה יותר קל לו לאדם להטיל את יהבו, את גורלו, את עתידו - על צד שלישי, כך הוא מנטרל את עצמו מתוצאות חייו, הוא מקבל "אליבי" למר גורלו שהרי אם קרה משהו לא טוב אז "אלוהים יעזור", אם חוששים מדבר מה אז "אלוהים ישמור" ואם מקווים שיקרה משהו אז "בעזרת השם". האם שמתם פעם לב לכך שככל שהרמה הסוציו אקונומית של חברה נמוך יותר - כך היא דתית יותר? כך גם לגבי פרטים. ככל שאדם יותר עני - כך הוא יותר דתי ובנוסף ככל שהוא במקום יותר נמוך בפירמידה החברתית כך הולך וגובר הסיכוי שיהיה דתי. האדם הדתי מנקה את עצמו מאחריות למה שמתרחש בחייו, הייתי אפילו מקצין בנקודה זו ואומר כי האדם בעצם אינו אחראי למעשיו. אינני מתכוון במובן המשפטי של המושג אלא בהיבט הזה שהמאמין מנטרל בעצמו את מעשיו מרצונו, בוודאי כשהוא מקבל חיזוקים במקום ההתכנסות של השותפים לאמונתו אם זה בית כנסת, כנסיה, מסגד או כל מקום התכנסות אחר. במקומות אלה אדם אחד מחזק את השני: קוראים את אותו טקסט, שרים את אותם שירים, מאחלים זה לזה רק טוב וכאשר מסתיימת ההתכנסות - הם יוצאים לעולם שמנגד ושבו ה"אחרים" אינם יודעים מה הם מפסידים וכמה טוב להם - לאלה שמתכנסים. קוראים, משתחווים בפני הסמל החומרני שמישהו החליט שצריך "להאליל" ושרים. כן, פשוט אחרים לא יודעים שהם הם הצודקים...
אציג כאן מספר שאלות, תהיות אולי - שלא תמיד יש להן הסבר מבחינה דתית:
איך אפשר להסביר את האמונה שהעולם (בעצם היקום) נוצר ב-7 ימים?
איך אפשר להסביר את העובדות הארכיולוגיות שהעולם קיים מאות מיליארדי שנים ולא רק אלפי שנים?
למה "אלוהים" נגלה לפני אנשים (שונים בדתות שונות) במועד תחילת קיום הדתות? למה לא בימינו? למה לא הרבה קודם?
אם יש אלוהים אחד (עפ"י 3 הדתות הגדולות) למה מתעבים אנשי דת אחת את זולתם? בסופו של דבר הם מאמינים באלוהים, לא?
המסקנה העולה ממחשבה על השאלות האלה מתבקשת!
החל משחר תולדות האדם - תסכימו איתי בוודאי שהרמה האינטלקטואלית והתפישה המחשבתית של האנשים היתה נמוכה מזו של היום, שהרי האדם הולך ומתקדם, הולך ומפתח את עצמו. מכך נסיק שככל שהזמן עובר האדם מפותח יותר, כלומר ככל שנלך אחורה בזמן כך האדם יהיה מפותח פחות.
למה אנשים מובלים היום כעדר אחר רעיונות של אנשים הרבה פחות מפותחים מהם? שהרי שורש האמונות הרווחות היום מקורן בתקופה קדומה באלפי שנים!
עוד בתקופות חשוכות בהסטוריה אנו זוכרים את הרדיפות אחרי "כופרים" עד כדי תלייתם או עריפת ראשם. הבה ונחשוב, למה? כי אם המתנגדים לדת לא היו נרדפים המסקנה המתבקשת היתה שבעצם דעתם לגיטימית ובכך בפועל מתערערת האמונה השלטת וכח השליטה על המאמינים הולך ופוחת. אבל אם המאמינים הם רוב, הם יכולים לחסל את המתנגדים בכח הזרוע וכך לחזק את אלה שהולכים אחרי אנשי הדת, להתלהם ולחזק את המחויבות כלפיהם ובאופן הזה, כאשר אחד מחזק את השני - הקיצוניות רק גוברת. תחושת ה"ביחד" הזו גורמת לחיזוק האמונה כי כל אחד רואה שהוא לא לבד וככל שיש רבים יותר כך הוא בוודאי צודק יותר.
כאן אנו מגיעים לנושא מיסוד הדת שהוביל אותי למסקנה בדבר ההונאה הגדולה בהסטוריה. מה חשוב לו לאדם הכי הרבה בעולם? התשובה פשוטה - הוא עצמו. עם היווצרות חיים חברתיים על כדור הארץ נתקלו בני האדם בתופעות שהם לא יכלו להסביר. לצורך ההבנה - לו מישהו מאיתנו היה נקלע לתקופת האבות למשל עם לפטופ בידו - סביר להניח שהוא היה נחשב לאלוהים. כלומר הכל עניין של פרספקטיבה וזה בדיוק מה שאני טוען: אל לנו לבסס היום את חיינו על נקודת מבט בת אלפי שנים. אם נצא מנקודת ההנחה שרמת התפישה הקוגניטיבית לא היתה מן המשובחות באותה תקופה הרי שניתן להבין אפשרות כזו. מה יותר קל לו לאדם המחפש תשובות לדברים אותם אינו יודע? להשליך את ביצוע התופעה על כח גדול ממנו: נקרא לו - אלוהים. בחלוף השנים והדורות אותה הצדקה ראשונית לקיומו של האל עברה מאב לבן, מדור לדור ומן הסתם תפסה תאוצה. כך כל דבר שלא ניתן להסביר הפך מיידית למעשה אלוהים. (מדוע האמונה שקיימת תורה שבעל פה שעברה מאב לבן היא לגיטימית וטענתי זו -לא?) עם השנים כשהשמועה על קיומו של האלוהים הפכה ל"עובדה" רווחת, מיד קמו הזריזים שבין האנשים והציגו את עצמם כאנשי האלוהים. כך הם זכו לעלייה במעמד החברתי והפכו למקבלי החלטות, בשם אלוהים כמובן. חלפו להם השנים ואנשי הדת הפכו לממסד, עם היררכיה ברורה וכמובן שאותו ממסד ניזון מתרומות של המאמינים הנחותים שהרי מדובר בתרומה לאלוהים ומי יכול לסרב לכך? כך צמחו להן הדתות, הכנסיות, המסגדים , בתי הכנס, כמרים, רבנים, אימאמים. כולם מתקיימים מתרומות (לחלקן יש גם מקורות הכנסה נוספים...). קחו לכם מחשבה רדיקלית: דמיינו שמחר אין דתות בכלל (סלח לי ג'ון לנון), אין כנסיות, אין ממסדים דתיים אין שום זכר או יחוס למקור דתי כלשהו. אתם מתארים לעצמכם איזו קריסה כלכלית היתה בעולם?
דמיינו.
אם נחשוב מעט, ברוח ההטפה הדתית הנהוגה במחוזותינו עם הססמאות הריקניות: "דרכי נועם", "גמילות חסדים", "אהבת הזולת" או גולת הכותרת "במקום שבו עומד בעל תשובה - גם צדיקים גמורים אינם עומדים" ונבחן את הדברים מול אלה המטיפים להם נמצא לפתע כי ה"צדיקים" האלה (לא, לא אכשל כאן בלשוני ולא אומר כל הדתיים/צדיקים) מהווים אחוז גבוה יותר של עבריינים מכל סוג ביחס לכל פלח אוכלוסיה אחר. לא אכנס כאן לרדידות בציון מספר חברי הכנסת החרדים שהיו ועודם בבתי כלא, לא אכנס למישור זה. אבל מדוע אין אלה המטיפים רק לטוב פועלים עפ"י דרך זו? מדוע הם בוחרים ברע? כשאדם מבקש "להחזיר בתשובה" ומשתמש בסיסמא שהובאה לעיל זה כמו שאדם ירצה למכור פריט כלשהו וידבר בשבחו של המוצר: שלי הכי טוב. אין כאן שום הבדל בין פעולת המיסיונריות (שהרי אין אנו דנים רק ביהדות) לבין עבודתו של כל איש מכירות ממוצע. איש המכירות מקבל משולחיו כלים פסיכולוגיים, חומריים ואחרים כדי לבצע את עבודתו, המחזיר בתשובה מקבל את המושג "תינוק שנשבה" ואומר למועמד: זה בסדר שאתה מתלבט - אתה פשוט לא יודע! נולדת חילוני ואינך אשם בכך, תפקידי להראות לך את כל מה שהוסתר ממך וביחד נצליח. בנוסף קיימת כמובן ההצהרה בדבר החוזר בתשובה והצדיק. האם אדם יכול להרהר מה היה אחוז ההצלחה של ההחזרה בתשובה לו המשפט היה לדוגמא: "בעל תשובה לעולם לא יעמוד במקום בו עומד צדיק גמור". איזה יופי, איזה מזל שמישהו המציא את המשפט ההוא!
כאן אנו מגיעים למצוות. אני מברך על העובדה ש"מצווה" עדיין איננה מטבע עובר לסוחר שהרי גם ללא כן - הסחר במצוות עולה וטופח. עפ"י האמונה, אוספים לאדם את המצוות שעשה במהלך חייו וככל שהן רבות יותר כך עולה האפשרות שיובטח לו מקום בעולם הבא. כאן מתחיל ה"מרדף" אחרי מצוות. בדרך כלל מדובר בעשיית מעשים טובים אך לא תמיד, ולעתים גם מעשים שתחילתם טוב סופם ברע. ההחזרה בתשובה למשל, היא מצווה גדולה - את המחזיר בתשובה לא ממש מעניין האדם השני, מה שחשוב לו זה קבלת המצווה עם השלמת המלאכה. להשלים מניין - מצווה. כשאני מתבקש להשלים מניין אני מסרב בנימוס, בד"כ אפילו נותן איזה תרוץ טוב. אני מניח שאני לא לבד בכך. מדוע אני צריך לתרץ בפני אנשים את העובדה שאינני מעוניין לעמוד בחברת תשעה גברים אחרים ולקרוא את הטקסט איתם. מבחינה חברתית - סרוב סתום יתפרש כנון-קונפורמיסטיות ובאופן לא פורמלי, יוציא את האדם מאותו מעגל חברתי. ומה עם התרומות לנזקקים? אכן, מצווה גדולה. מי מאיתנו לא נתקל באותן קופות משונות ועליהן ברכות מברכות שונות לגבי מתן לנזקק? ניסיתם פעם לפנות לאחד מבעלי הקופות הללו ולבקש סעד קט? אפילו משהו סמלי, 5 שקלים לקנות לחם. ובכן, ניסיתי, ויותר מפעם אחת (כמובן שרק לצורך בחינת המצב) - נזרקתי בבושת פנים מאותו מקום. את סולם הצלילים שבו ניתקלתי תוכלו להבין בעצמכם. גם מגע גופני לא היה רחוק מלהיות שם - אכן תרומה לנזקקים. מה יש כאן אם לא ניצול אמונה עיוורת של אנשים תמימים שנותנים מכספם בעצם לאנשים שגונבים אותו מהם? מה ההבדל בין פעולה כזו לכל מעשה הונאה או רמיה אחר?
בואו נלך עד אבסורדום: הקיצוניים ביותר שביהדות שוללים את דבר קיומה של מדינת ישראל, מתכחשים להמנון ולדגל. מקור הקיצוניות הזו בהבנתם כי דת ומדינה אינם דרים בכפיפה אחת ואמונתם מסנפת אותם לדת ולא למדינה, שכן בכתובים אין דבר וחצי דבר עם מדינת ישראל. לו כל הדתיים היו כאלה היתה זו אמנם מכה כלכלית קשה למדינה אך מאידך היה כאן מעין צדק: שכל אדם יחיה לפני אמונתו ומי שלא מכיר במדינה שלא יהיה צמוד לעטיניה. אבל, היות ומצב כזה אינו פועל לטובתם של דתיים מסוג זה מיד קמו זרמים חדשים ביהדות שדעתם כזו: כן, אנחנו דתיים ושומרי מצוות ויש לנו את החיים המסורתיים שלנו שאף אחד לא ישנה לנו אותם אך יחד עם זאת אנחנו הולכים ומתרבים בקצב גדול הרבה יותר משאר האוכלוסיה וכדאי לנו לנצל את המספרים שלנו כדי לחדור לעולם הפוליטי ולהרוויח לטובתנו ולטובת מאמינינו (דבר שיחזק את מעמדנו בפניהם ויגביר את כוחנו), זאת על חשבון האוכלוסיה הכללית. אכן, טענה נצלנית שאין כדוגמתה בדרך "לאחוז בחבל בשתי הקצוות". כך ככל שהזמן עובר והחלק היחסי של העולם הדתי הולך וגובר - כך גדל החלק הפוליטי של הדת ובמקביל לכך החקיקה הדתית והשלכותיה על כל חלקי האוכלוסיה. זה כבר לא מצב שבו כל אחד יכול לחיות את חייו בדרכו מבלי להפריע לשני וככל שהשנים יחלפו כך תלך אוכלוסייתה של מדינת ישראל כמו גם חוקיה ויהפכו לדתיים יותר ויותר. אני חרד לגורלה של החברה הישראלית. מה יקרה כאן בעוד 30 שנה? מישהו מעז לנבא? אני מניח שתיאסר נסיעה ברכב בשבת. אני מניח שלא יהיה חוקי למכור אוכל לא כשר. אני מסרב להמשיך ולהניח!
מנין הכל נבע?
כפי שוודאי הבנתם אינני מתכחש לעובדות הסטוריות, כולל אלה מן המסורת היהודית וכולל כאלה המובאים במקורות. אני כן יוצא חוצץ כנגד האמונה הבלתי רציונאלית בכל דבר "בגלל שהוא כתוב במקורות". לשלל הנסים והנפלאות המפורטים בתנ"ך יש הסברים הסטוריים, הגיוניים, ממשיים והם מגובים בממצאים ארכיאולוגיים כך שהם אינם מהווים מבחינתי הסבר או הוכחה לקיומו של אלוהים. גם העובדה שיש מסורת, מורשת והסטוריה לעם מקובלת עלי אך לבוא ולטעון שעצם קיום ההסטוריה וראיית הדמויות ההסטוריות כי קיים אלוהים, עובדה זו צריכה להוות נר לרגלי ולכן צריך להאמין באלוהים, לטעמי אין בכך ממש.
ומה הטענה שמנגד?
יבואי ויגידו: אם תלך בחוף ים נטוש ותמצא בחול שעון, האם תניח שהיה שם אדם לפניך? מכיוון שהתשובה חיובית אזי ההמשך הוא: מכאן ששום דבר לא נוצר מאין ולכן אתה יכול להאמין שיש אלוהים והוא ברא את העולם.
לא אכנס כאן להסברים פיזיקלים אודות המפץ הגדול, אופן היווצרות כדור הארץ והסברים מדעיים אחרים. אשאל רק שאלה אחת. גם אם אקבל (לצורך השיח) את המשל אודות השעון בחוף הים ואקבל את הטענה שאלוהים יצר את הכל:
מי יצר את אלוהים?
